פסק דין
מונח לפניי ערעור על החלטת ועדת הרישוי (להלן: "המשיבה") על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב- 1972 (להלן: "החוק") מיום 06.01.2013, שלא לחדש את רישיונו של המערער, שי מדר, לשנת 2013, כחוקר פרטי וכבעל משרד חקירות.
עיקרי העובדות כפי שהוצגו ע"י המערער
המערער הוא בעל רישיון כחוקר פרטי מאז שנת 2000, ובעל רישיון לניהול משרד חקירות פרטיות משנת 2005. רישיונותיו אלה חודשו מאז באופן עקבי עד לסוף שנת 2011.
בספטמבר 2011 פתחה משטרת ישראל בחקירה כנגד המערער (תיק יאח"ה פל"א 166086/11), בחשד לביצוע עבירות של התקנת מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין; פגיעה בפרטיות; חדירה לחומר מחשב שלא כדין; קשירת קשר לביצוע פשע; ומתן אמצעים לביצוע פשע.
עקב פתיחת החקירה הפלילית נגד המערער, ובמסגרת הליכי וועדת הרישוי לקראת חידוש הרישיונות של שנת 2012, זומן המערער לשימוע בפני המשיבה ביום 08.12.2011. עם פתיחת השימוע, הודיע יו"ר הוועדה כי השימוע נערך למערער על בסיס חומר שהמשטרה העבירה לעיון הוועדה, חרף העובדה כי החקירה בעניינו טרם הסתיימה. בתגובה, הצהיר המערער כי אין ביכולתו לממש את זכות הטיעון, כל עוד החומר המשמש כנגדו אינו עומד לעיונו, ולפיכך ביקש לעיין בחומר.
משך חודשים ארוכים, נמנעה המשיבה מלהחליט בעניין חידוש רישיונו של המערער לשנת 2012, בין השאר משום שהמתינה לקבלת עמדת היועמ"ש לממשלה. בסופו של דבר הודיע היועמ"ש לוועדה כי עמדתו היא ש"מי שהמשטרה מוסרת לוועדה, כי יש לגביו תשתית ראייתית לביצוע עבירה, ואינו מספק לוועדה הסבר מניח את הדעת שאינו קשור לעניין - ראוי, באופן זמני, להימנע מחידוש רישיונו, עד להחלטה בתיק בפרקליטות המדינה".
משכך, ביום 06.05.2012 שלחה המשיבה למערער עותק מהחלטתה, שניתנה ביום 29.03.2012, לפיה החליטה שלא לחדש את רישיונו לשנת 2012, מן הטעם שמצאה כי בחומר שהועבר אליה מהמשטרה - אותו תיארה כ"תמצית ראיות" - מצויה תשתית ראייתית לביצוען של העבירות המיוחסות לו, כאשר המערער לא מסר לגביה הסבר המניח את הדעת; וכל זאת, לאחר שאיזנה בין אינטרס המערער לאינטרס הציבור.
על החלטה זו של המשיבה, הגיש המערער ערעור לבית משפט זה (ע"ו 51686-05-12), אשר נידון בפניי.
ביום 22.07.12 ניתן פסק הדין, בו התקבל הערעור מן הטעמים הבאים: העובדה שההחלטה התבססה על "תמצית ראיות" סתמית, המלמדת בין היתר כי המשיבה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי בקבלת ההחלטה; העובדה כי מדובר בחידוש רישיון, שאז נדרש חשש מבוסס ברמה משמעותית יותר מאשר בבקשה לקבלת רישיון לראשונה; והעובדה כי זכות העיון של המערער נשללה ממנו, ובכך לא יכול היה להגיב נגד החשדות נגדו. כמו כן, הוריתי כי היה על הוועדה להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן היותו חוקר פרטי ותיק, בעל עבר פלילי נקי, היותו המפרנס הבלעדי של משפחתו, וכי הוא סובל מנכות חמורה. על בסיס מכלול שיקולים אלה, מצאתי כי יש להעדיף, בנסיבות אלו, את זכות היסוד של המערער לחופש העיסוק, על פני חששות לא מבוססים דיו לפגיעה באינטרס הציבורי.
בעקבות פסק הדין, חודש רישיונו של המערער לשארית שנת 2012, קרי, לארבעה חודשים נוספים בלבד.
לאחר שהגיש המערער בקשה לחידוש רישיונו לשנת 2013, זומן לשימוע בפני המשיבה, ביום 27.12.2012. המשיבה הסבירה את הצורך בשימוע עקב כך שהפרקליטות העבירה לידי הוועדה "דו"ח סיכום החקירה" בעניינו של המערער, הכולל את פירוט הראיות נגדו. גם הפעם, ביקש המערער להעמיד את החומר לעיונו, אולם המשיבה שוב סירבה. בהתאם לכך, הודיע המערער כי מבלי לאפשר לו לעיין בחומר, אין הוא יכול לטעון לגופם של דברים, וכי אם ברצונה של המשיבה להסתמך על חומר כלשהו, מחובתה להעמידו לעיונו; ואם היא מסרבת להעמיד לעיונו חומר כלשהו, אזי מחובתה להימנע מלהסתמך עליו.
בעקבות כך, פנתה המשיבה לפרקליטות מחוז ת"א, לשם הועבר תיק המשטרה בעניינו של המערער, בבקשה להעמיד את החומר לעיונו של המערער, אולם נענתה בסירוב.
על בסיס "דו"ח סיכום החקירה" אשר הועמד לעיני המשיבה בלבד, החליטה המשיבה ביום 06.01.2013 שלא לחדש את רישיונו של המערער לשנת 2013. וכך נקבע:
בפני הוועדה חומר ראייתי הקושר את המבקש לביצוע עבירות חמורות שהן בליבת מקצוע החוקר הפרטי. החשדות מתייחסים הן לתחום הפלילי והן לתחום האתי של המקצוע ... הראיות שעומדות בפני הוועדה כוללות את אמרות המבקש במשטרה שבהן, בין היתר, הוא מודה בביצוע העבירות. יודגש כי החומר הראייתי המונח כיום בפני הוועדה הינו רב ומפורט יותר מהחומר שהיה בפניה בעת מתן ההחלטה הקודמת. [ההדגשה אינה במקור, ב.ג.]
הוועדה ביקשה גם בשימוע האחרון שנערך ביום 27.12.12 לקבל מהמבקש התייחסותו לראיות שהוצגו בפניו ואולם הוא סירב סירוב מוחלט ושמר על שתיקה. יצוין כי בא כוח המבקש הודיע חד משמעית לוועדה כי המבקש לא יתייחס לחומר ולא ישיב לשאלות הוועדה מבלי שיועבר לידיו כל חומר הראיות עליו מתכוונת הוועדה להתבסס בהחלטתה. בכך הציב מכשולים בפני הוועדה בבדיקת היותו ראוי לשמש כחוקר פרטי בהתאם לחוק.
... בבואה לאזן בין חופש העיסוק לפגיעה בפרטיות שוקלת הוועדה את כל הנימוקים וההיבטים הקיימים, ובין היתר מתחשבת בעמדתו של היועמ"ש לממשלה ... ובהיבט הציבורי שנפגע ... כאשר גם קיים הצורך בהרתעת חוקרים פרטיים נוכח האמור לעיל.
הוועדה לא מתעלמת במסגרת שיקוליה מההיבטים האישיים של המבקש - היותו חוקר ותיק הסובל מנכות, עברו הנקי ומכך שפרנסתו ממקצוע החקירות הפרטיות.
פרט להיבטים של שקילת המעשים הפליליים, על הוועדה מוטלת החובה הסטטוטורית שלא יינתן לאדם לעסוק כחוקר פרטי כאשר יש מניעה לכך מטעמים של התנהגותו. הוועדה מצאה במקרה זה, כפי שפורט לעיל, כי מכלול התנהגותו של המבקש מכניס אותו למסגרת החובה האמורה, וכי עליה למנוע מצב שבו חוקר פרטי שאינו ראוי למעמדו ימשיך בעבודתו באין מפריע - תוצאה לא רצויה לכל הדעות.
לאור כל האמור לעיל מחליטה הוועדה שלא לחדש את רישיונותיו של המבקש לשנת 2013.